הפער שכדאי לבדוק
בשיחות ליווי עולה לפעמים פער בין רשימת התכונות שאדם אומר שהוא מחפש לבין החוויה הרגשית שהוא מבקש בתוך קשר. אפשר לרצות בן או בת זוג יציבים, סקרנים ואמינים, ובמקביל לבקש להרגיש שרואים אותנו, שבוחרים בנו ושיש מקום לצרכים שלנו.
אי אפשר להסיק את הצרכים האלה מהמגדר של האדם. הם משתנים מאדם לאדם, ולעיתים גם מתקופה לתקופה. לכן נקודת הפתיחה המדויקת יותר היא לא "מה גברים רוצים" או "מה נשים רוצות", אלא "מה האדם שמולי צריך - ומה אני צריך/ה ממנו".
צרכים שעולים לעיתים קרובות
להיראות ולהישמע: שיזכרו משהו שסיפרנו, שיבחינו במאמץ ושיהיו סקרנים גם כלפי הרגש שמאחורי המילים.
ביטחון רגשי: לדעת שאפשר לדבר על קושי בלי לעג או ענישה, ושמחלוקת אינה הופכת מיד לאיום על הקשר.
הכרה במאמץ ובערך: לקבל משוב כן על מה שאנחנו מביאים לקשר, בלי להפוך את ההכרה למבחן תמידי של שווי.
בחירה ומחויבות: להבין מה המקום שלנו בחיי האדם האחר, מה מוסכם בינינו ואילו ציפיות עדיין דורשות שיחה.
מרחב ועצמאות: להישאר אדם שלם בתוך קשר, עם חברים, תחומי עניין וזמן אישי, בלי לפרש מרחב אוטומטית כריחוק.
הדפוס שמייצר בעיות
קושי מתחיל כשהצורך נשאר נסתר אבל הציפייה נשארת פעילה. אדם אחד מחכה שיכירו במאמץ שלו; אדם אחר מחכה שיבחרו בו באופן ברור. כשאף אחד לא אומר מה הוא צריך, שני הצדדים נאלצים לנחש ועלולים לפרש את אותו אירוע בדרכים שונות.
הדרך להיפגש באמצע
להגיד ישירות. "אני צריך/ה..." יכול להיאמר. זה לא חולשה.
לשאול. "מה אתה/את צריכ/ה ממני עכשיו?" היא שאלה שפותחת עולמות. לאשר. לגלות לאחר מה שאתם מעריכים בו - לא רק בגדול, גם בקטן.לסיום
אנשים לא תמיד יודעים לבטא מה הם צריכים, ולפעמים הם עדיין מבררים זאת בעצמם.
אחד הדברים שאני עובד עליהם עם כל מי שמגיע לליווי הוא לעזור לו/לה לדעת מה הם באמת מחפשים - ואז ללמד אותם לקרוא את זה גם אצל האחר.
כי קשר לא נשען רק על רשימת תכונות. הוא דורש יכולת לברר מה כל אחד ואחת צריכים, לומר זאת ולבדוק אם אפשר להיפגש שם.
